התטן משתמש במיינד שלו כמערכת בקרה בינו לבין העולם הפיסיקלי. המיינד אינו המוח. המוח הוא חלק מן הגוף ואינו קובע את האינטליגנציה. ניתן להשוותו למרכזיה. אם היית אומר שמִרכזיית הטלפונים היא האינטליגנציה של החברה שאותה היא משרתת, יהיה זה כמו לומר שהמוח הוא האינטליגנציה של האדם. הדבר פשוט אינו נכון. המוח הוא פשוט צינור מוביל, אשר, בדומה לקו טלפון, נושא מסרים.
המיינד צובר רישומים של מחשבות, מסקנות, החלטות, תצפיות וקליטות חושיות של תטן במשך קיומו. התטן משתמש במיינד שלו בעת הטיפול בחיים ובעולם הפיסיקלי. הגוף (וכולל המוח) הוא מרכז התקשורת של התטן. הוא עצם פיסי, לא האדם עצמו.
התטן הוא מקור כל היצירה והחיים עצמם. לראשונה בתולדות האדם נעשה ברור לחלוטין שהרוח היא בת-אלמוות, ויש לה יכולות מעל ומעבר לכל אלה אשר נחזו עד כה.
יציאתו של התטן מגופו משיגה את השאיפות שנובאו – אך ספק אם אי פעם הושגו – בספיריטואליזם, מיסטיקה ותחומים דומים.
הכרה בתטן מאפשרת הישגים ביכולת ובמודעות – שיפורים שאינם ניתנים להשגה בכל פרקטיקה הרואה באדם רק גוף, ולפיכך היותו נתון לחלוטין להגבלות של היקום הפיסיקלי.
פסיכולוגיה, למשל, הביאה עצמה למבוי סתום. מאחר שלא היה לה כל מושג בנוגע לקיומו של גורם דינמי בחיים, היא התדרדרה לכדי פרקטיקה המוקדשת אך ורק ליצירת תוצאה על צורות חיים.
אולם בסיינטולוגיה עוסקים ישירות בתטן עצמו. גישה כזו לשיפור משיגה חירות רוחנית, אינטליגנציה ויכולת במידה מוגברת, ומבהירה כל חלק בחיים.
