עוצרים את התדרדרות
החינוך

כמעט מחצית מכל המבוגרים באמריקה – 60 מיליון איש – הם למעשה אנאלפביתים. שמונה מיליון תלמידים מתויגים כבעלי ״ליקויי למידה״, כשה-"פתרון" למצב הזה הוא לעתים קרובות מדי מתן תרופות במרשם, ולא פתרונות בתחום הקריאה, הכתיבה והחשבון.

מחלקת החינוך של ארצות-הברית מדווחת שבכל שנה, אחד מכל שלושה תלמידי תיכון – יותר מ-1.2 מיליון תלמידים – נושר. מדינות מתועשות אחרות סובלות מאותה מגפה – באירופה שיעור הנשירה קרוב ל-15 אחוזים.

כישורי השפה הבסיסיים של כ-30 מיליון מבוגרים אמריקאים הם "נמוכים יותר מהרמה הבסיסית ביותר", ו-60 מיליון נוספים יכולים לבצע רק את הפעולות הפשוטות ביותר שקשורות למילים ולמספרים.

ממחקרים עולה שאנאלפביתיות מהווה גורם עיקרי שמוביל לפשיעה. לפי הערכה, כ-60 אחוזים מהאסירים הבוגרים הם על גבול האנאלפביתיות או למעשה אנאלפביתים ו-85 אחוזים מהעבריינים הצעירים מתקשים בקריאה, בכתיבה ובחשבון בסיסי.

עלות המשבר הזה לממשלה, לעסקים ולמשלמי המיסים מגיעה לטריליוני דולרים. את המחיר במונחי אנוש לא ניתן לחשב.

בחלקים נרחבים של העולם המשבר אפילו עמוק יותר מכיוון שלא קיימת נגישות נרחבת לחינוך. החינוך של כ-80 אחוזים מ-113 מיליון הילדים שלא לומדים בבית-ספר נמנע עקב עוני ומלחמות פנימיות. באפריקה שמדרום לסהרה, בדרום ובמערב אסיה, בארצות ערב ובצפון אפריקה, בין 24 ל-40 אחוז מהילדים בגיל בית-ספר לא לומדים בבית-הספר.

האם אפשר להציל מערכות חינוך כושלות או כאלה שאינן נגישות, ולהביא תקווה ליותר ממיליארד אנשים אנאלפביתים ברחבי העולם? האם אפשר לתת לאנשים הזדמנות להשיג אוריינות ומיומנות וכך לתרום לחיים ולתרבות של החברה שלנו?

התשובה היא כן, והפתרון טמון בתגליותיו פורצות הדרך של ל. רון האברד והפיכתן לזמינות בקנה מידה כלל-עולמי דרך מאמציו של הארגון הבינלאומי ליישום הלמידה.

חינוך במלוא מובן המילה הוא השאיפה של הארגון ליישום הלמידה. המטרה היא לא רק לעזור לתלמידים לפתור קשיים בלמידה ולהתגבר על מחסומים, אלא לאפשר להם להפוך להיות תלמידים עצמאיים ובלתי תלויים, שיכולים להיות אחראיים בעצמם על הלימוד והחינוך שלהם למשך כל חייהם.